הסיפור האמיתי – חלק א'

 
51

אני רוצה לספר לכם את הסיפור שלי – מההתחלה.
טוב, אולי להגיד מההתחלה זה קצת מוגזם, כי מי יודע איפה הכל התחיל…

בכל אופן, העיסוק הראשון שלי בחיים האלה התחיל כשהייתי רק נער. סבא שלי, היקר והאהוב, הראה לי איך הוא עושה אנרגיה עם הידים.
הוא שפשף את הידים שלו האחת בשניה, והסביר לי איך אני יכול לייצר ככה זרם, שאפשר להשתמש בו לריפוי – יד ימין מעל המקום הכואב, ויד שמאל מתחת…
זו החוויה הראשונה שזכורה לי כמרפא או מטפל – נדמה לי שזה היה בגיל 12 או 13. משהו כזה.

כשהתבגרתי, חיפשתי דרכים ושיטות אחרות.
אני זוכר שהייתי עם אבא שלי בתל אביב, בחנות "העידן החדש" (ליד הבימה), וביקשתי מהמוכרת הנחמדה, שנראתה קצת כמו מכשפה, ספרים על כישוף.
למה אני רוצה ללמוד על כישוף? כדי לשלוט על דברים כמובן. אם תחשבו על המחשבה של נער צעיר, שבינינו לא ממש אהב את החיים שלו, "לשלוט על דברים" היתה הדרך להגיד "לשנות את החיים שלי, ולהוציא מהם קצת טוב". זו הדרך שהנער של אז היה מסוגל לתפוש את הדברים, וזו היתה השאיפה – אם אוכל לשלוט על העולם, אולי יהיה לי יותר טוב בעולם.

החיים ואני התגלגלנו עוד כמה שנים, ולמרות שלא למדתי על כישוף, כן למדתי להכיר שיטות טיפול, ומגוון רחב של קריאות הווה-עבר-עתיד. כמה שנים אחר כך, חזרתי לעידן החדש בכובע אחר, וקראתי בקלפים על שולחן קטן מחוץ לחנות.

אבל איכשהו כל זה לא הסתדר לי. לא רציתי לטפל באחרים, רציתי (כנראה, מנקודת מבט בוגרת יותר אני אומר) לטפל בעצמי.

אז המשכתי לחפש דרכים לעשות את הדבר הזה שכל כך נמשכתי אליו – לטפל – אבל לא באמת הצלחתי ליישב את העטיפות שעטפו אותו, כדי להתפרנס מטיפול וכדי להרגיש טוב עם עצמי כמטפל – במקום להיות מותש וחסר אנרגיות לחלוטין.
אני זוכר מפגש מקרי בתחנת דלק בראש פינה, בה עבדתי כמתדלק. הגעתי לשם כדי לפתוח קליניקה, אבל שוב – לא הסתדר. באמצע אחת ממשמרות הלילה בתחנה, הגיע איש לתדלק, ודיברנו קצת – זה לא הפתיע אותי, כי הרבה פעמים כשהייתי לבד במשמרת אנשים נעצרו לדבר, ולפעמים אפילו בילו איתי חצי משמרת על קפה במשרד הקטן.
בכל אופן, האיש הזה שעצר בתחנה, מסתבר שהוא גם היה הילר או משהו כזה, והוא זיהה גם בי משהו. אני לא זוכר איך הגענו לזה, אבל הוא הניח עלי יד כדי לתת לי להרגיש את האנרגיה שלו, ושנינו הרגשנו שאני שואב את האנרגיה בעוצמה מאוד גדולה – כאילו יש בי בור ענק של ריקנות שדורש להתמלא.
זו היתה אחת הפעמים שגרמו לי להבין ולהרגיש, שטיפול זה פשוט לא בשבילי, ואחרי התקופה שבה גרתי בראש פינה, זנחתי לחלוטין את העיסוק בטיפול, אפילו כתחביב.

אבל מה, הייתי צריך להתפרנס.

טוב, אז חזרתי לשורשים המשפחתיים… הלכתי ללמוד מחשבים.
ומכל המקומות, בטכניון.

אחרי פחות משנה, הגענו – הטכניון ואני – להבנה הדדית, שאנחנו כנראה לא מתאימים.
גם אורט בראודה נאלצה לקבל סירוב.

אבל בכל זאת צריך להתפרנס…

ובזכות שהיתה לי תפישה טובה לכל העניינים הטכניים האלה, התחלתי לעבוד מהבית כטכנאי מחשבים. זה היה כבר כשגרתי בקיבוץ הסוללים, המקום בו אני גר עכשיו (לעוד זמן קצר).
כמה שנים תיקנתי את כל המחשבים של שמשית והסוללים בערך, וגם לימדתי כמה אנשים איך לעבוד עם מחשב (ככה הכרתי אחד האנשים המדהימים פה בקיבוץ), ותוך כדי, התחלתי גם לבנות אתרי אינטרנט בזכות קשרים שרכשתי לאורך הדרך.

בשלב מסויים, הגעתי למסקנה שלעבוד עם אנשים על המחשבים שלהם, זה יותר מדי תקשורת אנושית, ועדיף לי לעבוד רק עם המחשב, בבניית אתרים.
ככה זה כשחושבים מהפחד 🙂 לא ידעתי מה מצפה לי…

השנים הבאות לימדו אותי, שגם אם אני עובד עם מחשבים, מאחוריהם יש תמיד אנשים, ולא משנה כמה אני אחפש, אני תמיד אצטרך להתמודד איתם. בלית ברירה נאלצתי להסכים לעניין המתסכל הזה, ואיכשהו כמה אנשים הסכימו לעבוד איתי, למרות שאני חייב להודות שלא תמיד הייתי הכי נעים ונחמד.

המפנה קרה לפני קצת פחות משלוש שנים, כששביט נולד. שביט הוא הבן השני שלי ושל קרן, אח צעיר לליאם.
כתינוק, שביט נזקק להרבה טיפולים רפואיים. אתם יכולים לקרוא חלק מהחוויה שלנו כהורים בתקופה הזאת דרך העינים של קרן, כאן (זה הבלוג שלה).

הרגשתי שהיינו זקוקים ליותר מאשר טיפולים של הרפואה המערבית, והצעתי לקרן שנחפש שני אנשים שהכרתי מהעבר הרחוק – מתל אביב של לפני 20 שנה. רצתה המזל, וזמן קצר לאחר מכן, ראיתי בתוכנית של דנה מודן ורועי לוי – זו על החתונות – את החתונה שלהם, של טה-רה ושל דוב.
זה סימן, אמרתי לקרן. חייבים למצוא אותם.
ומצאתי.
טה-רה ודוב ליוו אותנו, ועזרו לנו מאוד – מרחוק. הם גרו אז במיתר שבדרום, ואנחנו בסוללים.
כשהם החליטו לעבור לצפון, נפתחה בשבילנו דלת רחבה של קהילה מחבקת. כמשפחה, הגענו לטקסים שאמניים, וכבודדים התחלנו ללמוד על החיים תחת הדרכה שאמנית.

זה לא המקום לפרט ולהעמיק, אבל מי שירצה, יוכל ותוכל לגלוש אל האתר של "אומטה" ולהכיר אותם יותר לעומק, או כמובן להגיע לפעילויות ולהכיר באופן אישי.

דבר נוסף שקרה כששביט נולד, הוא שהבנתי שאני רוצה לעזור לאנשים – כן, לאנשים. לא למחשבים. והעזרה שהבנתי שאני רוצה להעניק היא בשיווק העסק העצמאי של עצמאים, ובמעבר של שכירים לעצמאים. אגב, אני לא יכול להוסיף עוד על ההבנה הזאת, כי היא באה כהבזק – פשוט ידעתי שזה זה.

מכאן התחלתי להשקיע עוד ועוד בלימוד שיווק. אבל בגלל שאני לא ממש חובב מסגרות ותבניות (ילד מורד וכל זה), לא הלכתי על לימודים אקדמיים (חס וחלילה), אלא למדתי באמצעות קורסים באינרטנט, והשקעתי שעות וימים בלימוד תחום שפחות נפוץ בארץ שנקרא שיווק ישיר (באנגלית: direct response marketing) – אגב, אין קשר לשיווק רשתי או משהו כזה 🙂

כך התחלתי לתת יעוץ, לכמה אנשים שנתנו בי אמון, למרות שאין לי תעודות או רקורד של הצלחות. פה המקום להודות לאותם אנשים על האמון הזה, שכמו שהעצה שלי עזרה להם להתקדם, האמון שלהם עזר לי.

אממה…
יועץ שיווקי – יועץ שיווקי, אבל פתאום קלטתי שבפגישות שלנו קורה משהו מאוד טיפולי. אני מדבר איתם על רגשות, על תהליכים התפתחותיים, על הסתכלות פנימית…
לאט-לאט, מפגישה לפגישה, גיליתי שאני הופך להיות סוג של מטפל שיווקי.

נכון, נתתי ללקוחות שלי את הידע הטכני, את הכלים השיווקיים, את ההבנה העסקית – כל זה היה שם. אבל היה גם משהו עמוק יותר, שלא נתקלתי בו במקומות אחרים.

הנה למשל משהו שכתבה עלי אחת הלקוחות שלי:

למדתי מה ההבדל בין מנטור למאמן, ואתה הכי לא מאמן, כי אם מנטור עם הבחנות פסיכולוגיות מדוייקות, שמוציא ממני עוד ועוד יכולות שלא ידעתי שנמצאות שם.

 

ואז הגעתי למקום הזה, שבו החלטתי. אני צריך לעזור למטפלים, למורים רוחניים, לאנשי מיסטיקה ורוחניות לשווק.
קודם כל, מי יודע יותר מהם מהי עבודה עצמית, הסתכלות פנימית ותהליכים התפתחותיים? הם מבינים את השפה הזאת יותר מכל בעל מקצוע אחר.
שנית, אני מבין אותם. הייתי שם. טיפלתי, קראתי בקלפים, קראתי את הספרים והלכתי לקורסים. אז אני יכול לעזור להם לעשות את מה שהם עדיין לא יודעים, וזה לשווק ולמשוך לקוחות.
ודבר אחרון, אני רוצה. אני רוצה לעזור להביא יותר רפואה הוליסטית ואלטרנטיבית, ויותר לימודים רוחניים לעולם שמבוסס כל כך חזק על שכל וריאליות (וגם ריאליטי).

זה הסיפור שלי. אני תומי גורדון, ואני עוזר למטפלות ולמטפלים אלטרנטיביות ואלטרנטיביים, ולמורות ומורים רוחניים להוציא את המסר שלהם לקהל שמתאים להם, ולמשוך אליהם לקוחות, מטופלים, תלמידים.
אני לא היחיד, ולא המומחה הכי גדול, אבל אני מבין.

אהבת? שתף/י את החברים שלך
  • Facebook
  • Twitter
  • Google Bookmarks
  • LinkedIn

מה דעתך

*